גּוּפוֹ שֶׁלְפָּרוּשׁ מָהוּ שֶׁייֵעָשֶׂה כְזָב אֶצֶל הַתְּרוּמָה. הָתֵיב רִבִּי יוֹחָנָן. 14b וְהָא תַנִּינָן. הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְשׁוֹמְרוֹ. בִּזְמָן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין. הָאוֹכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וכְלֵי חֶרֶשׂ פְּתוּחִין טְמֵאִין. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וּכְלֵי חֶרֶשׂ מוּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר. אִין תֵּימַר. עָשׂוּ גוּפוֹ כְזָב אֶצֶל הַתְּרוּמָה. אֲפִילוּ מוּקָּפִין צָמִיד [פְּתִיל] יִהְיוּ טְמֵאִין. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. תִּיפְתָּר בְּעַם הָאָרֶץ אֶצֶל הַפָּרוּשׁ. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי מָנָא. כֵן אָמַר רִבִּי יּוֹסֵה רִבִּי. כָּל מַה דַאֲנָן קַייָמִין הָכָא בִתְרוּמָה אֲנָן קַייָמִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֲפִיל מוּבָל אֲפִילוּ כָפוּת הַכֹּל טָמֵא׃ כְּלוּם אָֽמְרוּ טְמֵאִים לֹא מִשּׁוּם הֶיסֵּט. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא חֲצָצוֹת וְלֹא הֶסֵּיטוֹת וְלא [רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא] עַם הָאָרֶץ אֶצֶל תְּרוּמָה. גּוּפָהּ שֶׁלְתְּרוּמָה מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה כְזָב אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַחוֹתֵךְ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁלְקוֹדֶשׁ. הַחוֹתְכָהּ וְהַמַּטְבִּילָהּ טָעוּן טְבִילָה. נִיחָה חוֹתְכָהּ. מַטְבִּילָהּ. וְיַכְרִכֶינָּהּ (בְּסִיט) [בְּסִיב] וְיַטָבִּילָהּ. אֶלָּא תִּיפְתָּר בְּשֶׁחָֽתְכָהּ עַל מְנַת לְהַטְבִּילָהּ. גּוּפָהּ שֶׁלְקוֹדֶשׁ מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה כְזָב אֶצֶל הַחַטָּאת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁנֵי לָגִינִים. אֶחָד טָהוֹר לַקּוֹדֶשׁ וְאֶחָד טָהוֹר לַתְּרוּמָה. שֶׁנָּֽגְעוּ זֶה בָזֶה. שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין. וְהָא מַתְנִיתָה פְלִיגָא. עָשָׂה אֶת הַטָּהוֹר לַחַטָּאת שֶׁהִיסִּיט בִּרוֹקוֹ וּבְשִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל טָהוֹר לַתְּרוּמָה וְנִיטְמָא. הִיא טָהוֹר לַתְּרוּמָה הִיא טָהוֹר לַקּוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גופו של פרוש וכו'. אי נימא דגם גופו משוינן כמדרס הזב לתרומה או דלמא דוקא בבגדיהן גזרו ולא בגופן:
הדרן עלך אין דורשין בעריות
עשה את הטהור לחטאת וכו'. כלומר דאיכא למימר דמיירי שעשה הטהור לחטאת והסיט ברוקו או בשכבת זרעו של הטהור לתרומה וניטמא ע''י כך דהטהור לתרומה נקרא טמא אצל חטאת ולעולם בלגינין של זה ושל זה שנגעו זה בזה לא חיישינן למידי וכהאי ברייתא והשתא ניפשוט דהיא טהור תרומה אצל הקדש והיא טהור לקדש אצל חטאת דחד דינא אית להו וכמו דהתם בלגינין שניהן טהורין ה''נ אם בשני לגינין הן שניהן טהורין:
נישמעינה מן הדא. ברייתא שני לגינין וכו' שניהן טהורין וכמו דטהור בשל קדש ושל תרומה שנגעו זה בזה אע''ג דקדש חמירא כך בשל קדש ושל חטאת ואכתי לא מסיים למילתא עד דמקשי עלה דהא מתני' פליגא על האי ברייתא דהא תנינן בפ''י דפרה לגין של חטאת שנגע בשל קדש ושל תרומה של חטאת טמא דקדש ותרומה טמאין הן אצל חטאת ושל קדש ושל תרומה טהורין ואע''ג דלא אייתי להאי מתני' בהדיא משום שהיו בקיאין ויודעין המשניות:
גופו של קדש וכו'. אם נגע במי חטאת ובאפר חטאת מהו:
תיפתר בשחתכה. מתחלה על מנת להטבילה הוא בעצמו וכשצריך טבילה בשביל שחותכה לא מהני ליה הטבילה להטביל את השפופרת דשמא לא נשמר מטהרת הקדש אח''כ וטעון עוד טבילה:
גופה של תרומה מהו וכו'. לענין אם נגעה התרומה בעצמה לקדש אם גזרו נמי בכה''ג:
לא כן וכו'. סיומא דמילתא היא וכלומר ועוד וכי לא כן אמר ר' יוחנן בהדיא לא חצצות לא דבר שגזרו משום חציצה ולא היסטות ולא רה''י וכלומר דלא מחמרינן בתרומה משום ספק רה''י יותר מבחולין ולא משום ע''ה עצמו גזרו בתרומה אלא בבגדו הוא דאמרו וכטעמא דאמרן:
כן אמר ר' יוסי רבי. ר' יוסי היה רבו של ר' מנא כדאיתמר בהרבה מקומות דכל מה דאנן קיימין כהאי דינא בתרומה הוא אנן דקיימין ותדע לך שהיא כן דע''ה עצמו אינו מטמא בהיסט דהא תנינן תמן בהסיפא ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין אפילו מאובל אפי' אינו יכול להלך אא''כ מובילין אותו ואפי' כפות וקשור הכל טמא דלא מטמאינן להו משום ע''ה גופיה אלא דחיישינן שמא נכנס שם נכרי או אשה נדה וישבה והסיטה וטימחה את הכל וכלום אמרו טמאים הכל אלא משום היסט ואלו ברישא טהורים אלו אלא דש''מ דאין ע''ה עצמו מטמא משום היסט דעל גופו לא גזרו שיהא כזב וה''ה דעל גופו של פרוש לא גזרו:
תיפתר בעם הארץ אצל הפרוש ולית ש''מ כלום כלומר בענין נגיעה של ע''ה למה שהוא של פרוש וכי קא מיבעיא לן בפרוש אצל התרומה הוא דקא מיבעיא לן אם החמירו בתרומה שיהיה גופו של פרוש כזב וחיישינן משום היסט:
התיב ר' יוחנן והא תנינן וכו'. כלומר דמההיא מתני' דפ''ז דטהרות יכולין למיפשט להא דתנינן שם המניח עם הארץ בתוך ביתו לשמרו בזמן שהבעל הבית רואה את הנכנסין ואת היוצאין אין טמא אלא האוכלין והמשקין וכלי חרס הפתוחין דחיישינן שמא נגע בהן השומר שהוא עם הארץ אבל וכו' טהורין שאין ע''ה עצמו עושה משכב ומושב ואינו מטמא בהיסט שלא גזרו אלא על טומאת מגעו בלבד ואם אינו רואה וכו' כדמייתי הסיפא לקמן קתני מיהת שהמשכבות ומושבות וכו' טהורין והשתא אם תימר שעשו גופו כזב אצל התרומה אפי' אלו יהיו טמאין:
נישמעינה מן הדא. ברייתא החותך שפופרת של קדש. שחתך שפופרת להצניע בה את הקדש החותכה והמטבילה טעון טבילה מקודם אלמא דטהרת קדש חמירא היא ופריך על גופה דהברייתא ניחא חותכה טעון טבילה מקודם שצריך ליגע בה אלא מטבילה אמאי ויכריכנה בסיב שאינו מקבל טומאה ויטבילה וא''צ ליגע בה:
הלכה: חוֹמֶר בַּקּוֹדֶשׁ מִבַּתְּרוּמָה כול'. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִי תְרוּמָה זְרִיזִין. וְאוֹכְלֵי קוֹדֶשׁ אֵינָן זְרִיזִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָדָא הִיא מַעֲלָה. אִילּוּ דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בָזֶה וּבָזֶה. טָמֵא בָזֶה וְטָהוֹר בָזֶה. וְדָא הִיא מַעֲלָה. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר בִּמְזוּקָּק לַקּוֹדֶשׁ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה דָבָר טָמֵא [כָבֵד] כְּלִיטְרָא אִין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. אַף בִּתְרוּמָה אֵין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ אֶלָּא סַל וְגַרְגּוּתְנִי בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַבָּא שָׁאוּל וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶם אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאוֹחֵז בָּאָדָם וּבַכֵּלִים וּמַטְבִּילָן טְמֵאִים. וּכְשֶׁהוּא מַדִּיחַ אֶת יָדָיו טְהוֹרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יְרַפֵּם [עַד] שֶׁיָּבוֹא בָהֶן הַמַּיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֵי לְאַבָּא שָׁאוּל. אַבָּא שָׁאוּל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְאַבָּא שָׁאוּל. וְתַנֵּי כֵן. הֲלָכָה כִדְבָרָיו. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. מַתְנִיתָה דְּרִבִּי מֵאִיר. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים עוֹשִׂין כֵּן אֲפִילוּ בַקּוֹדֶשׁ. שֶׁאֵין בֵּית צְבִיעָה תוֹךְ. כְּלֵי קוֹדֶשׁ כּוּלָּן תּוֹךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והדא היא מעלה. בתמיה אלו דבר שהוא שוה בזה ובזה והייתי אומר טמא בזה וטהור בזה ודא היא מעלה שפיר היה מפני שעשו מעלה בקדש יותר מבתרומה אבל כשאתה אומר שהטעם שבקדש אינן זריזין כמו האוכלי תרומה א''כ לאו משום מעלה דאיכא בקדש וקשיא אמאי חשבו לזה בהני מעלות שבקדש יותר מבתרומה:
א''ל תיפתר במזוקק לקדש. כלומר לעולם דעיקר טעמא שאמרו אין מטבילין כלים בתוך כלים לקדש מפני שאוכלי קדש אינם זריזין כמו כהנים אוכלי תרומה והא דקא חשיב לה במעלות הקדש תיפתר כגון שהוא מזוקק לאכילת קדש שאין לו לאכול עכשיו אלא קדש והשתא שפיר הוא דקחשיב לה במעלות שבקדש שהרי מה שאמרו כהנים זריזין הם אינו אלא משום שנוהגין לאכול בתרומה ורגילין הן בזריזות בשמירת טהרה וכשהן מטבילין כלים רואין שתהא הטבילה כתקנה ולפיכך נמי אומר שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה שזריזין הן לראות שתעלה הטבילה אף להכלי הנתון בתוך הכלי וזה שהוא מזוקק לקדש שאין לו לאכול ד''א מסתבר' הוה שהוא ג''כ רגיל בטהר' וזריז הוא כמו אלו אוכלי תרומה ואפ''ה אין מטבילין כלים בתוך הכלי' לקדש א''כ ע''כ משום דמעלה עשו בקדש:
אם היה דבר טמא כבד כליטרא. אם היה הכלי טמא כבד כמו ליטרא אחת אין מטבילין אותו בתוך הכלי וכלומר דמפרש טעמא שאין מטבילין כלים בתוך כלים לקדש היא מפני כבידו של הכלי הפנימי מכביד על החיצון ואיכא חציצה ואם היה כבד כמו ליטרא אז אין מטבילין אותו בתוך הכלי:
אבא שאול אומר וכו' וגרגותני. הוא סל גדול. ובתוספתא רפ''ג לא גריס כן וגריס בקדש נותן לתוך הסל או לתוך הגרגותני ומטביל אבא שאול אומר כך היו עושין בתרומה אבל לא בקדש:
שניהן אמרו דבר אחד. בענין טבילה דחיישינן משום חציצה היכא דאיכא למיחש שלא באו המים לשם:
דתנינן תמן. בפ''ח דמקואות האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים דבמקום אחיזתו לא באו המים:
וכשהוא מדיח את ידיו. בתחלה במים טהורין לפי שהמים שעל ידיו מתחברין למי המקוה ואין כאן חציצה:
ר''ש אומר. אעפ''כ צריך שירפם כדי שיבא בהן המים ולא סגי בהדחה בלבד והיינו דקאמר שניהן אמרו דבר אחד דכמו דאבא שאול חייש לכבידו של כלי שלא יהא חוצץ ולא מהני לומר שידיח בתחלה הכלי הפנימי במים כך לר''ש דלא מהני הדחה:
אמר רבי יוחנן. הדר אמר ר' יוחנן מסתברא היא לומר דאפי' כן לאו ממש דבר אחד הוא שאמרו אלא דר' שמעון יודה לאבא שאול שכבידו של כלי חוצץ אבל אבא שאול לא יודה לר''ש דלא תהני הדחה במים בתחלה דאיכא למימר כי קאמר אבא שאול אין מטבילין כלים בתוך כלים אף בסל וגרגותני וטעמא דכבידו של כלי חוצץ היינו בשלא הדיח אבל אם הדיח להכלי הפנימי במים תחלה מהני:
מתניתא. דקחשיב להא דכלים בתוך כלים במעלות הקדש דר''מ היא דקאמר לקמן שלש עשרה מעלות בקדש והיינו י''א מעלות דשנינו בפרקין ועוד הא דשנינו בפרק דלעיל נוטלין לידים וכו' ולתרומה אבל לקדש מטבילין וכן להא דשנינו שם טבל והוחזק לתרומה אסור לקדש וחשיב להו נמי במעלות:
אבל דברי חכמים עושין כן. להטביל בסל וגרגותני אפי' בקדש. וכתנא קמא דהתוספתא שהבאתי לעיל:
שאין בית צביעה וכו'. להא דתנינן במתניתין אחורים וכו' מפרש לפי שלא חילקו בין אחורים ובית צביעה לתוך הקדש שכלי קדש כולן דין תוך להן וכמו שאם נטמא תוך הכלי הכל טמא כך בכלי קדש אפי' נטמאו האחוריים הכל טמא:
גמ' ר' חייה בשם ר' יוחנן. קאמר טעמא שהחמירו בקדש יותר מבתרומה מפני שאוכלי תרומה הכהנים זריזין הן ומאליהן הן נזהרין אבל אוכלי קדש שניתנה אף להבעלים כגון קדשים קלים אינן זריזין הן:
משנה: חוֹמֶר בַּקּוֹדֶשׁ מִבַּתְּרוּמָה שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים בַתְּרוּמָה אֲבָל לֹא בַקּוֹדֶשׁ. אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ וּבֵית צְבִיעָה בַּתְּרוּמָה אֲבָל לֹא בַּקּוֹדֶשׁ. הַנּוֹשֵׂא 15a אֶת הַמִּדְרָס נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה אֲבָל לֹא אֶת הַקּוֹדֶשׁ. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. לֹא כְּמִדַּת הַקּוֹדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ מַתִּיר וּמַטְבִּיל וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר וּבַתְּרוּמָה קוֹשֵׁר וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובתרומה אם ירצה קושרו. כלומר מניחו כשהוא מקושר ואחר כך מטבילו דבתרומה אין בכך כלום:
שבקדש. אם הכלי יש בו קשר וצריך להטבילו מתיר את הקשר שלא יהא חציצה ומנגב אם לח הוא שלא יהיה לחלוחיתו חוצץ ומטבילו ואח''כ קושרו כבתחלה:
לא כמדת הקדש מדת התרומה. בטבילת הכלים לענין חציצה:
בגדי אוכלי תרומה. אף על פי שהן טהורין ונזהרין מן הטומאות אפי' כן עשו אותן כמדרס לקדש כדתנן בסוף פרק דלעיל:
הנושא את המדרס נושא את התרומה. כאחד הואיל ואין הנושא נוגע בתרומה ולא התרומה נוגעת במדרס הזב. אבל לא את הקדש אע''פ שלא נגע בו ומשום מעשה שהיה כדפרישית בפרק דלעיל בהלכה ה' ולא גזרו אלא במדרס ובקדש כמעשה שהיה וזהו לכתחלה דוקא אבל אם עבר ונשא הואיל ולא נגע בקדש הרי הקדש טהור:
אחוריים ותוך ובית צביעה. הא דאמרי' דיש חילוק בין אחוריים דכלי ובין תוכו ובית צביעה וזהו בית אצבע שבעובי שפתיו שאוחזין בו דקי''ל כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו ואוגנו ובית צביעתו טהורין המשקין שבתוכן משום דטומאת משקין לטמא כלים אינה אלא מדרבנן וזהו דוקא בתרומה אבל לא בקדש שבקדש אם נטמאו אחוריו נטמא הכל וגם תוכו ובית הצביעה:
אבל לא בקדש. אם הכלי הגדול טהור הוא אין מטבילין בתוכו כלים טמאים לקדש וטעמא גזירה שמא יהיה פי הכלי צר ולא יהיה בו כשפופרת הנוד והרי אינו מעורב למקוה הוא דהא תנן בפ''ו דמקואות עירוב מקואות כשפופרת הנוד ונמצאו הכלים שבתוכו כאלו טבלו במים שבכלי ולא במקוה. אבל אם היה הכלי הגדול טמא מטבילין בתוכו כלים אפי' לקדש דמגו דסלקא טבילה לכולא גופיה דמנא סלקא להו נמי לכלים דאית ביה:
שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה. אפילו הכלי הגדול שמטבילין בתוכו טהור הוא מטבילין בתוכו כלים הטמאים לתרומה:
מתני' חומר בקדש מבתרומה. אחת עשר מעלות עשו חכמים לקדש יותר על התרומה כדקחשיב בפרקין וכבר פירשתי במתני' דסוף פרק דלעיל דשש מעלות הראשונות עשאום בין לקדש ובין לחולין שנעשו על טהרת הקדש וחמש אחרונות לא עשאום אלא לקדש בלבד וטעמא דבאלו האחרונות לית בהו דררא דטומאה דאורייתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source